<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ברונא</h1>
<h2>דף עד.</h2>
ובפסחים פ' האחרון [ק"ג ע"א] נמי בהל' דיקנה"ז רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא אמרו (היכא) [הב לן] נברך וכו'. ור' אלעזר הוה רגיל למקרי ליה בר בי רב כדאיתא בעירובין פ' הדר הל' חמש חצירות דפליג שמואל אדרב ואמר הל' כר"ש (ב"ג) בין עירבו בין לא עירבו ויתיב רב ברונא וקאמר להא שמעתא א"ל ר' אלעזר בר בי רב אמר [שמואל] הכי א"ל אין וכו'. ותו בכיצד משתתפין [שם פ"ה ע"א] הל' דגזוזטרא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב שני בתים ושלש חורבות ביניהן זה משתמש בסמוך לו וכו' יתיב רב ברונא וקאמר להא שמעתא א"ל ר' אלעזר בר בי רב אמר [רב] הכי וכו'. ומעשה אירע בשכונה אחת שהיו חמש חצירות פתוחות זו לזו ולא היו להן דריסת הרגל זו על זו אלא כשהיו רוצין כל אחת נועלת פתחה ומשתמשת לעצמה והיו רגילות לערב זו על זו לפי שהיה באחת מן החצירות תנור וכל בני החצירות היו רגילין להטמין קדרותיהן באותו תנור, פעם אחת שכחו בני חצר אחת ולא עירבו מבעוד יום הטמינו קדרותם באותו תנור שהיו רגילים להטמין בו ושאלו מה לעשות ואמרתי כיון שאין כאן רגל האוסרת חצר זאת ששכחה ולא עירבה תעריך היא שלחנה בחצירה ותוציא כל כלי תשמיש הסעודה לחצר ומזונותיה שהיא צריכה שהרי היא מותרת להכניס ולהוציא מביתה לחצר ולאחר שתוציא כל מה שצריכה לשם תבטל רשותה אצל שעירבו והן מותרין להוציא כלים ששבתו בבית לחצר וכן מזונות ששבתו בבית מותרין לחצר ואפילו לאותה חצר שלא ערבה דקיימא לן כר' יוחנן דאמר [שם ס"ו ע"ב] יש ביטול רשות מחצר לחצר ולא כשמואל דאמר אין ביטול רשות מחצר לחצר וכיון דיש ביטול רשות [מחצר] לחצר מותרין הן להביא כל מה שצריכה ומה ששבת בבתיהם אפילו לחצר שלא עירבה אבל לא להכניס לבית דקיימא לן כרבנן דפליגי עליה דר' אל[י]עזר [שם ס"ט ע"ב] ואמרי ביתו אסור לו ולהם ומשמע בין להכניס בין להוציא אבל לחצר מותר דאי משום כלים ששבתו בחצר אפילו ביטול לא צריך דקיימא לן כשמואל ור' יוחנן דאמרי הלכה כר"ש (ב"ג) בין עירבו בין לא עירבו בכלים ששבתו בחצר דכולן רשות אחת הילכך לא שייך ביטול לאותן כלים אלא דוקא לכלים ששבתו בבתים, שעירבו להוציא לחצר הלכך יוליכו המזונות ששכחו בבית המערבים לחצר שלא עירבה לאחר ביטול ויאכלו וישתמשו בכלים שהוציאו מן ביתם לחצירם ובזה יזהרו שלאחר שנשתמשו בכליהם שלא יחזרו להכניסם לבית דהא קיימא לן [שם] המבטל רשותו וחוזר והוציא הרי זה אוסר ומה לי הוצאה ומה לי הכנסה.
<h2>דף פה.</h2>
ובפסחים פ' האחרון [ק"ג ע"א] נמי בהל' דיקנה"ז רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא אמרו (היכא) [הב לן] נברך וכו'. ור' אלעזר הוה רגיל למקרי ליה בר בי רב כדאיתא בעירובין [ע"ד ע"א] פ' הדר הל' חמש חצירות דפליג שמואל אדרב ואמר הל' כר"ש (ב"ג) בין עירבו בין לא עירבו ויתיב רב ברונא וקאמר להא שמעתא א"ל ר' אלעזר בר בי רב אמר [שמואל] הכי א"ל אין וכו'. ותו בכיצד משתתפין הל' דגזוזטרא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב שני בתים ושלש חורבות ביניהן זה משתמש בסמוך לו וכו' יתיב רב ברונא וקאמר להא שמעתא א"ל ר' אלעזר בר בי רב אמר [רב] הכי וכו'. ומעשה אירע בשכונה אחת שהיו חמש חצירות פתוחות זו לזו ולא היו להן דריסת הרגל זו על זו אלא כשהיו רוצין כל אחת נועלת פתחה ומשתמשת לעצמה והיו רגילות לערב זו על זו לפי שהיה באחת מן החצירות תנור וכל בני החצירות היו רגילין להטמין קדרותיהן באותו תנור, פעם אחת שכחו בני חצר אחת ולא עירבו מבעוד יום הטמינו קדרותם באותו תנור שהיו רגילים להטמין בו ושאלו מה לעשות ואמרתי כיון שאין כאן רגל האוסרת חצר זאת ששכחה ולא עירבה תעריך היא שלחנה בחצירה ותוציא כל כלי תשמיש הסעודה לחצר ומזונותיה שהיא צריכה שהרי היא מותרת להכניס ולהוציא מביתה לחצר ולאחר שתוציא כל מה שצריכה לשם תבטל רשותה אצל שעירבו והן מותרין להוציא כלים ששבתו בבית לחצר וכן מזונות ששבתו בבית מותרין לחצר ואפילו לאותה חצר שלא ערבה דקיימא לן כר' יוחנן דאמר [שם ס"ו ע"ב] יש ביטול רשות מחצר לחצר ולא כשמואל דאמר אין ביטול רשות מחצר לחצר וכיון דיש ביטול רשות [מחצר] לחצר מותרין הן להביא כל מה שצריכה ומה ששבת בבתיהם אפילו לחצר שלא עירבה אבל לא להכניס לבית דקיימא לן כרבנן דפליגי עליה דר' אל[י]עזר [שם ס"ט ע"ב] ואמרי ביתו אסור לו ולהם ומשמע בין להכניס בין להוציא אבל לחצר מותר דאי משום כלים ששבתו בחצר אפילו ביטול לא צריך דקיימא לן כשמואל ור' יוחנן דאמרי הלכה כר"ש (ב"ג) בין עירבו בין לא עירבו בכלים ששבתו בחצר דכולן רשות אחת הילכך לא שייך ביטול לאותן כלים אלא דוקא לכלים ששבתו בבתים, שעירבו להוציא לחצר הלכך יוליכו המזונות ששכחו בבית המערבים לחצר שלא עירבה לאחר ביטול ויאכלו וישתמשו בכלים שהוציאו מן ביתם לחצירם ובזה יזהרו שלאחר שנשתמשו בכליהם שלא יחזרו להכניסם לבית דהא קיימא לן [שם] המבטל רשותו וחוזר והוציא הרי זה אוסר ומה לי הוצאה ומה לי הכנסה.
